שמיני עצרת | תיקון כללות מועדי החודש השביעי
בפסיקתא דרב כהנא, בפסקא של שמיני עצרת, דרשו כך: כך עלת על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל רגל אחד בכל חודש שבקיץ, בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת, ועל ידי עבירות ומעשים רעים שהיה בידם נוטל מהם שלשה, תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע לשלשתן, ריש שתה כל קבל (כנגד) תמוז, צומא רבא כל קבל אב, שבעתי יומי חגא כל קבל אלול. אמר הקב"ה, של אחרים הוא פורע ושלו אינו פורע, תן לו משלו ויבא ויטול את שלו. לפיכך הוצרך הכתוב לומר, ביום השמיני עצרת. המדרש הזה הוא כעין מדרש פליאה, שהרי לר"ה ויוה"כ ולסוכות יש משמעות ידועה, וזמנם הראוי קבוע בתורה, בחודש השביעי. ומה מקום לומר שהיה ראוי להם זמן אחר, והם נקבעו בתשרי כפירעון חובו של ה'? קשה לקבוע בוודאות את דרכם של חז"ל במדרשיהם, אמנם נראה שיש ללמוד כאן משהו גדול בעניינם של מועדי ישראל, ומשהו חשוב בתוכנו של שמיני עצרת.
מו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל היה אומר, שיום מתן לוחות ראשונות היה יום השלמת צורת אדם בשלימות, וכנגדו נקבע ר"ה, שהוא בבחינת, זיכרון ליום ראשון, והכוונה ליום בריאת אדם. יום חזרת המרגלים וקבלת ההכרעה השלימה של ישראל ללכת אחרי ה', ולהיכנס לא"י, הוא יום ביטול הרע, וכנגדו יוה"כ. ולא זכיתי לשמוע יותר, ואכתוב את מה שזכיתי לו אני, בחסד ה'.
עניין בחירת ישראל ותיקונם, והעמדתם בקדושה הראויה, יש בו שתי בחינות. הא', המפעל וההופעה האלוקית, הפועלים במציאות העולמית והאנושית. דבר זה בא לידי ביטוי בחגים של ניסן, אייר וסיון, ביציאת מצרים ומתן תורה. בשני אירועים גדולים אלו פעל בו"ע בכוחו בעולם בדרך מופלאה, שאינה תלויה באדם. על זה נאמר, השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך. אבל זה לבדו איננו תכלית הבריאה, ובסופו של דבר חלות הטוב על ישראל, איננה תלויה ביד ה' לבדה, והיא נדרשת לתשובתם של ישראל, ולהיענותם לקול דודם הדופק.
המועדים שהיו ראויים לחול בתמוז, אב ואלול, עניינם התשובה שמשיבים ישראל לה' והצלחת המפעל האלוקי. בזה גרמו חטאי ישראל קלקול רב, ובפשטות התוכנית של יציא"מ ומתן תורה נתקלה במכשולים גדולים, שהציב האדם בפני המגמה האלוקית, וכמעט שביטל האדם את מחשבת קונהו.
אמנם, יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם. אור מופלא הכין ה' בעולמו, אור התשובה. זהו אור של תיקון ומרפא, ויש בו כדי להחזיר רעה לטובה. ממנו, הגיע החודש השביעי, חודש של רחמים ותשובה, ובו נמצא מזור לחוליי הבריאה. שלושת מועדי תשרי, מבטאים את מדרגות השלימות שהיו ישראל אמורים לקבל, והפסידו בחטאיהם. בדרך התשובה זכו לכל אלו, זכיה שאין אחריה ביטול.
ירידת הלוחות, היתה מעמידה את ישראל בקירבה לה', ובנאמנות גמורה אליו. מעלה זו נתגלגלה בר"ה, שהוא יום מלכות ה' בישראל וזיכרון הברית עם קונם. עמידת ישראל בניסיון המרגלים, ובחירתם הטובה להאמין בדבר ה' ולחמוד במתנת טובו, היתה קובעת בישראל את ניצחון הטוב על הרע. מעלה זו הגיעה להם ע"י התשובה ומחילת החטא ביוה"כ. כנראה בחודש אלול היו ישראל אמורים להיכנס לא"י. על כניסה זו נאמר, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, נטיעה שיש בה חיות אלוקית תמידית. מעלה זו התגלגלה בחג הסוכות, שבו נכנסים ישראל תחת ענני כבוד. וידועים דברי הגר"א שחג הסוכות הוא ביום ששבו ענני כבוד לאחר כפרת החטא. כך חזרו מועדי תמוז, אב ואלול.
אמנם חז"ל מגלים שיש מועד ששייך לתשרי בשורשו, והוא שמיני עצרת. החודש השביעי, כאמור בדברינו כמה פעמים, הוא החודש הראשון לשנה הטבעית שעליה בנויים חיי כל אדם. הפניה לה' כדי לקבל ממנו את השנה הטובה, היא מיסודות היהדות, ולא יצוירו חיים יהודיים בלי זה. מועד כזה מחויב להיות בחודש השביעי, ואין סיבה שכל החגים האחרים שהגיעו אליו – יבטלוהו.
יתר על כן, ר"ה, יוה"כ וסוכות, נכללים יחדיו בשמ"ע, שהרי עצם הפניה לה', היא עניין ר"ה, הכרעת האדם לטוב במידת הרחמים, היא עניין יוה"כ, והדבקות בה' היא עניין חג הסוכות, ושלושתם נכללים בשמ"ע, שהרי העמידה לפני ה' לשנה החדשה כוללת בהכרח את שלושתם. ויש לצרף לכאן את דברי האר"י בעניין ר"ה: אח"כ נתקלקלו העולמות, ונתבטל זיווג העליון, ונתאחר עד יום שמיני עצרת. הרי ששמ"ע הוא מה שהיה ראוי להיות בר"ה. וה' היודע אם כיוונו לאמיתיות דברי חז"ל.
מקורות:
פסיקתא דרב כהנא פיסקא כ"ח, במדבר כ"ט ל"ה, דברים ד' ל"ג-ל"ד, ישעיהו מ' ז', ביאור הגר"א לשיר השירים ע"ד הפשט א' ד', שער הכוונות ר"ה דרוש א'.