שבת | מאמר כ"ג – משמעות שלושת תפילות השבת
כתב הטור בדברו על תפילות השבת: ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות: אתה קדשת, ישמח משה, אתה אחד, וביו"ט לא תקנו אלא אחת – אתה בחרתנו, מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות, אתה קדשת כנגד שבת בראשית, כמו שמוכיח מתוכו, ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, ואתה אחד כנגד שבת של עתיד.
והנה, השבת נוסדה על שביעות רצונו של הקב"ה מהבריאה שברא. ובוודאי אין הכוונה שהעולם כפי שהוא עומד לפנינו, הוא מה שעלה ברצונו של בוראו. אמירה כזו יש בה משום גידוף כלפי שמיא, שהרי האומר כן מצמצם את רצון ה' להיטיב, לעולם החסר שלפנינו.
ובגמ' אמרו, שבעולם הזה אין מזכירים שם הוי"ה, אלא מכנים אותו אדנות, ומשמע בגמ' שהוא משום שיש בעולמנו בשורות רעות. ושורש לזה בפסוק, אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך. וביאר מו"ר הגרי"ש זילברמן זצ"ל, שאין ה' קורא את שמו העיקרי, שם הוי"ה, רק על טוב מושלם. וכשביקש משה, הראני נא את כבודך, השיב לו שהוא יתב' יעביר את מציאות כל טובו לפניו, וזו תהיה התגלות של שם הוי"ה. אמנם משה לא יוכל לתפוס את המציאות הזו, שהרי לא יראני האדם וחי. חיותו של אדם היא מתוך החסרונות שאותם הוא נקרא לתקן. ולכן נאמר לו כך: והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עברי. והסירותי את כפי, וראית את אחורי ופני לא יראו. משה ישיג את מה שיוצא בעולמנו מכח מידת טובו העליונה, סליחת החטאים, וחנותי אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם. וזוהי הכוונה, וראית את אחורי.
עכ"פ, קבעו חז"ל שאין להגות את שם הוי"ה ככתיבתו, ולדעה אחת במשנה אף כרתוהו מן העוה"ב, והטעם הוא שרק על טוב מושלם ראוי להחיל שם הוי"ה. ולכאורה הוא הדין שאין לומר שרצון ההטבה האלוקי מצטמצם במה שיש כיום בעולמנו, שהוא מלא חסרונות. ועל כרחנו, עניין השבת ושביעות רצונו ית' מן העולם כולל גם את היות העולם שלפנינו אמצעי להגיע אל תכלית הטוב בסוף הכל.
זהו תוכן שלושת השבתות שאנו מזכירים בתפילות השבת. השבת הראשונה היא שבת בראשית, המעידה על בריאת העולם. שבת זו היא נקודת הראשית של המהלך כולו, ובה טמונים, כמובן, שורשי כל העתיד להיות. השבת השניה היא שבת מתן תורה. והביא הטור על זה, את לשון הגמ', כולי עלמא בשבת ניתנה תורה. והכוונה היא שמכח השבת מגיעה האפשרות להוריד לעולם את התורה העליונה האלוקית, שהרי השבת מכריזה על כך שהעולם הזה הולך ונוסע אל תיקונו. נתינת התורה היא הצעד המרכזי ביותר שנעשה מימות העולם להוביל את התיקון הכללי. השבת השלישית היא העולם הבא, והוא התכלית הסופית שבו יתוקן הכל, יבוטלו כל הקלקולים, ויתגלה שם הוי"ה וטובו.
ודברים אלה, ששביעות רצונו של ה' מהעולם, היא כאמצעי לטוב שעתיד לצאת ממנו, רמוזים בלשון חכמים שדרשו עה"פ, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. הפסוק מכריז בקול גדול שהעולם הגשים את רצון בוראו. ועל זה אמרו, בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד – והנה טוב מות. והדברים צ"ב, מאי משמע בתורתו של רבי מאיר? וכי תורה אחרת יש לו?
והנה, אדם בעלמא הכותב ספר תורה, וטועה בכתיבתו, אין בכך כלום. מחשבות אדם הולכים מעניין לעניין לפי דמיונותיו ויצרי ליבו, ואין ללמוד מטעויותיו כלום. אמנם רבי מאיר, שעליו אמרו, דברי תורה מיושרין הן אצלו, וראויה כל התורה כולה ליכתב על פיו. ואם מצאנו שרבי מאיר טעה בכתיבתו וכתב, טוב מות במקום טוב מאד, יש לנו ללמוד מטעותו. שהרי אין רבי מאיר טועה מפני היסח הדעת בעלמא, אלא מפני שדעתו ומחשבתו היו בפנימיות הדברים שאותם כתב. והמוות, מחד הוא צד הרע שבעולם, ככתוב, ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע. אמנם מאידך המוות הוא הדרך שבה העולם עולה ומתעלה ממצבו של היום, אל העוה"ב, שהוא עולם התחיה.
טוב מאד זה יצר רע. היצר הרע הוא שורש הקלקול. אמנם הוא גם סיבת זכותו של האדם. מכוחו מגיע העולם לתיקון שלם. מאד הוא אדם, הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין. לאדם נתן הקב"ה את אפשרות הפריצה של מסגרות עולמנו, להגיע מתוכו אל הטוב האמיתי.
והתוכן של דרשות אלה, בא לחשוף את האופן שבו פי עליון מעיד על עולמו שהוא טוב מאד, וכולנו יודעים שרבות הרעות בו. על כרחך ברעות אלו עצמן גנוזה האפשרות לצאת אל הטוב. זוהי הסיבה ששלבי התיקון של העולם כרוכים בשבת, וטמונים בה.
מקורות:
טור או"ח רצ"ב, שבת פ"ו ע"ב, פסחים נ' ע"ב, שמות ל"ג י"ח-כ"ג, בראשית א' ל"א, בראשית רבה ט' ה' וז' וי"ב, מגילה י"ח ע"ב.