שבת | מאמר ו – נר של שבת – אורו של עולם
תחילת המצווה של הדלקת נר שבת, היא בצורך הבסיסי שסעודת ליל שבת תהיה עונג לאוכליה, שהרי האוכל בחושך אינו מתענג מסעודתו. טעם נוסף הוזכר בעניין הדלקת נרות, והוא כדי שאנשי הבית לא יכשלו בעצים ואבנים. אמנם, מתוך תקנת חז"ל יצא הדין שגם אם הבית מואר דיו, מחויב כל אחד להדליק בעבורו ובעבור משפחתו נר נוסף. לדעת המחבר מדליקים באופן כזה בלי ברכה, לדעת הרמ"א מברכים גם על תוספת אורה. אבל עצם חובת ההדלקה אינה עומדת בוויכוח, והכל מודים שחוץ מן החובה לדאוג שיהיה אור בבית, חייב כל אדם גם להדליק נר לכבוד שבת. בפשטות, דבר זה צריך ביאור. הפוסקים ביארו, שאת החובה הזו יכול אדם לקיים ע"י שאשתו מדלקת בביתו. הגע בעצמך, אדם מקיים מצוות הדלקת נר שבת, ע"י נר שנמצא בארץ אחרת! כמובן, כל זה בתנאי שבמקומו שלו יש אור לסעודה. ועכ"פ, מהי משמעות הנר, שאינו מוסיף לו לא אור ולא עונג, בעבורו? התשובה היא, שמצוות נר שבת כוללת את החובה שכל אחד מאיתנו ייטול חלק בהארת השבת.
מהגדרות היסוד של השבת היא, שהשבת קביעא וקיימא. קדושת השבת איננה תלויה בלוח השנה, ובקידוש חדשים ועיבור השנים. בית דין, שהוא הסמכות לקביעת המועדים, אין לו שום נגיעה בקדושת השבת. ובכלל, השבת איננה תלויה בקדושת ישראל. ההיפך, קדושת ישראל מגיעה מכח קדושת השבת, על חתימת ברכת קדושת היום ביום טוב שחל בשבת, מקדש השבת וישראל והזמנים, כתבו תלמידי רבנו יונה, קדושת ישראל תלויה בקדושת השבת, וקדושת הזמנים תלויה בקדושת ישראל. ואכן, השבת ביסודה היא יום שהקב"ה בעצמו נוהג, ואנחנו אלה שמצטרפים אליו.
השבת באה לעולמנו ומביאה אליו אור עליון, מעין עולם הבא. העולם הזה בנוי ומיוסד על המורכבות של טוב ורע המשמשים בערבוביה. תפקידו של האדם, ותפקידה של ההיסטוריה, להבדיל ביניהם, ולקדם את חלקי האמת והטוב מתוך המציאות המעורפלת והמסוכסכת, כמו שידוע מדברי חז"ל על הפסוק, אמת מארץ תצמח. יעקב מבקש לישב בשלווה, משום שקשה עליו העימות המתמיד עם הרוע. לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז? לא עבור השלווה נועדו חייו של אדם. ההתמודדות עם החושך היא עיקר שליחותו של האדם.
בתוך החושך הזה, באה השבת, ומביאה אל חיינו, מבט אלוקי עליון. מבט שמקורו מעל כל הספיקות של האדם ובחירותיו. מעבר לכל המסיבות המתהפכות במהלך חייו של האדם הפרטי, ובמהלך חייה של האנושות כולה. השבת נותנת לנו נגיעה בגודל ובעומק של ההנהגה האלוקית, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. בשבת אנו אוכלים מסעודתו של ה'. בשבת אנחנו משתדלים להביט אל המציאות בעיניים אלוקיות. להכיר בוודאות שמעשי ה' הם עמוקים ומורכבים, ורק איש בער לא יידע עד כמה, וכסיל לא יבין את זאת, את גודלה ועוצמתה של המגמה האלוקית.
החיים לאורה של השבת יממה שלימה, לא נועדו להסתלק במוצאי השבת, ולהשאיר אותנו דוויים ועזובים. המטרה של השבת היא לשלוח אור לששת ימי השבוע. האר"י בכוונותיו לאמירת ויהי נועם במוצאי שבת, מבאר שכוונת הבקשה הזו היא שנועם השבת העליון ישאיר משהו לכל השבוע. הוא מוסיף ואומר, שאמירת הפסוק הזה היא שורש לכל התפילות שנתפלל בששת ימי המעשה! שהרי כל התפילות מכוונות להביא אלינו את ברכה מאת ה'. ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה. הארת השבת אמורה לתת כיוון וברכה בכל מעשינו בששת הימים, ומעשה ידינו כוננה עלינו. גודלה ועומקה של המגמה האלוקית, שהאירו לנו בשבת, יכולים להשפיע גם כדי להאיר, ולו במקצת את מעשי ידינו בכל השבוע. אנו מבקשים שתאיר במעשינו ההארה של נועם ה', הנועם שמתגלה בשבת.
ההארה של השבת, איננה תלויה במעשינו. היא קביעא וקיימא, והיא מגיעה מן השמים, כחלק מהפעולה האלוקית לקידום העולם אל התכלית. האדם רק מצווה לכבד את ההארה הזו, ולשמור שלא לפגוע בה ע"י מלאכה המחללת שבת.
ובכל זאת, מתקנת חכמים, כל אחד מאיתנו מדליק לפחות נר אחד כדי להוסיף משלו להארת השבת. כביכול, ע"י הדלקת הנר, אנחנו נעשים שותפים לקב"ה בהארת העולם באור של שבת. חז"ל בגמ' מקבילים את נר השבת לנשמת האדם, שגם היא נקראת נר, וחז"ל במדרש מכנים את נר השבת, אורו של עולם. הביטוי אורו של עולם נזכר בחז"ל על תלמידי חכמים ועל בית המקדש. לאמר, הדלקת נר השבת היא הארת העולם הזה באור של חיים, תורה ותיקון, באור של שבת.
מקורות:
שו"ע או"ח רס"ח סעיף ח', ברכות מ"ט ע"א בתלמידי רבנו יונה שם, בראשית רבה ח' א', תהילים פ"ה י"ב, רש"י בראשית ל"ז ב', תהילים צ"ב, שער הכוונות כוונות ויהי נועם, תהילים צ' י"ז, משלי י' כ"ב, חולין ק"א ע"ב, שבת ל"ב ע"א, תנחומא נח א', בבא בתרא ד' ע"א.