פרשת משפטים – דין אמה עבריה ומגמתו
וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים. הפסוק הזה נדרש בגמ', ללמד שאמה ועבד עבריים אינם יוצאים בשן ועין כעבדים כנעניים, ואם הוציא האדון את עינם או שינם, משלם להם ככל החובל בחברו, ועבדותם נמשכת עד זמן יציאתם, בשש שנים, ביובל, ואמה עבריה יוצאת אף בסימני גדלות. לפי הפירוש הזה, העבדים המוזכרים בפסוק הזה, אינם עבדים עבריים, שעליהם דובר קודם לכן, אלא עבדים כנעניים, שנזכרו רק בהמשך פרשת משפטים. לפי הפירוש הזה, לא נאמר כאן הבדל בין עבד לאמה עבריה, כמו שנראה מצורת הפסוקים, אלא בין עבד ואמה עבריים, לעבדים כנעניים. שתי הנקודות הללו מלמדות, שדברי חז"ל אלו אינם פשוטו של מקרא, אלא מדרשו.
ראב"ע, ביקש למצוא את פשטו של פסוק, באופן שלא יהיה נוגד את ההלכה שנתבארה בתושבע"פ, וביאר שהאמה שונה מן העבד בזה שאיננה יוצאת בשש בלבד, אלא יש לה יציאה נוספת. כלשונו, אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה, תצא. לדבריו, הפסוק מתייחס כאן ליציאת אמה עבריה בסימני גדלות.
הרשב"ם והרמב"ן מיאנו בפירוש הזה, כנראה משום שקשה לכוונו לביאור המילים כפשטם. לא תצא, משמעותו שהיא נשארת אצל אדונה במקרה שהעבד העברי יוצא לביתו. הקושי הוא שפירוש כזה מנוגד לגמרי להלכה, שהרי אין לך יציאה שהעבד יוצא בה שאין האמה העבריה יוצאת בה. לכן פירשו, לא תצא כצאת העבדים, בשש שנים, אלא יקחנה לו לאישה, כלשון הרשב"ם. הכתוב לא נתכוון לשלול את יציאת שש שנים באמה עבריה, אם היא עדיין בעבדותה, אלא לומר שהראוי הוא שהיא תנשא לאדונה לפני שיגיע סוף שש שנים. הרמב"ן מפרש יותר, ומבאר שמן הסתם כל אמה עבריה נועדה לייעוד ולנישואין, ולא לעבדות גרידא. ממילא אמה עבריה אינה אמורה לצאת בשש, אלא להינשא לו ולהישאר אשתו לעולם.
בדברי הרמב"ן נאמרו הדברים בבהירות גדולה יותר, שהרי אמר, כי הקונה בת ישראל – לקחתה לו לאשה יקנה אותה. והוסיף ופירש, ועתה, אם לא יחפוץ בה אדוניה, והפדה האב הנזכר, כי אסור לו להניחה עוד ביד אדון, מעת שיאמר לא חפצתי לקחתה. את המילים הכתובות בתורה: בבגדו בה, פירש הרמב"ן, כי זאת בגידה שימכור אדם בתו, זולתי למי שיוכל לישא אותה. יש להוסיף כאן את דברי רש"י, הלקוחים מן המכילתא, שפירש את המילים בבגדו בה על האדון, ואמר, אם בא לבגוד בה שלא לקיים מצוות ייעוד. משמעות הדברים שעצם קניית האמה יוצרת מחויבות מלאה של האדון לשאתה לאשה. כל האפשרות למכור את הבת לאמה, היא דרך להביא לנישואיה.
לפי הבנה זו, יש להבין את דין יציאה בסימני גדלות באופן חדש. כל עוד האמה איננה מגיעה לגדלות, יכול האדון לטעון שעדיין לא נשללה האפשרות שהיא תנשא לו, ולכן היא נשארת בחזקתו, אבל משהגיעה לגיל זה, כבר אין מקום לטענה זו, משום שכבר לא קיימת סיבה לדחות את הנישואין, ולכן בשלב זה היא יוצאת מתחת ידו חינם אין כסף. כך מתבאר הקשר הדברים בפסוק, ואם שלוש אלה לא יעשה לה, לא נישואין לאדון, לא לבנו ולא פדיון ושחרור, ויצאה חינם אין כסף.
פירושם של הרשב"ם והרמב"ן נותן לנו הבנה כללית בכל עניין אמה עבריה. אבל נראה שיש ללמוד ממנו גם על שאר הזכויות של האב בבתו. המשנה במסכת כתובות מלמדת, האב זכאי בבתו בקידושיה, בכסף, בשטר ובביאה. זוהי ההלכה למעשה בלי ספק. אבל מהו תוכנה של ההלכה הזו? האם התורה נתנה זכויות לאב משום שהבת שייכת לו? לכאורה יש לומר שהתורה מטילה אחריות על האב להשיא את בתו ולמצוא לה מנוח אשר ייטב לה. כיוון שהגיל הראוי ומתאים לנישואין הוא בנערותה, שהוא מחצית השנה שאחריה הגיעה לגדלות, ובגיל הזה, קשה לסמוך על הנערה שתבחר לעצמה את האיש הראוי לה, ולכן האב הוא שמשיאה, כדברי הכתוב בספר דברים, את בתי נתתי לאיש הזה. כמובן, משמעות הדברים מבחינה מעשית היא שהאב קיבל את הסמכות המלאה להחליט ולקבוע עם מי תנשא, אבל כל זה נעשה רק מתוך ההנחה הברורה, שהוא זה שישקול יותר טוב מכל אחד אחר את טובתה של הבת. זאת למרות, שיתכן שיהיו אבות כאלה שינצלו לרעה את הסמכות שניתנה להם, וישיאו את בתם למי שירבה במחיר. אבל השיקול הכללי הוא, שיותר טוב לבנות ישראל שאביהם הוא שיחליט עבורן, ולא יהיה גורלן מופקר להחלטות שלהן עצמן, בגיל הצעיר המדובר. אלו הם דברי הגמ' בקידושין, אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. חז"ל ירדו כאן לעומק כוונת התורה, שכל זכותו של האב אינה אלא תפקיד שניתן לו לדאוג לבתו, ואם יש אפשרות שבה היא תבחר עם מי להינשא, אסור לאב לפעול אחרת.
מכאן צריכים אנו להבין את דין אמה עבריה ומגמתו. כנראה, לפעמים יש מצב שבו אדם המחפש עבור בתו איש ראוי ומתאים, והוא חושש שמא בבא הזמן לא יהיו בידו האפשרויות למצוא אדם ראוי, לכן נוצר ההסדר הייחודי של אמה עבריה. הילדה עוברת לרשותו של האיש המתאים, והיא תהיה שם על תקן של אמה, עד שיחשוק בה האדון לאישה, עבורו או עבור בנו. שיגיע הגיל הראוי, או עד שיחשוק האדון בה לנישואין, או עבורו או עבור בנו. ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא ייעדה – ויצאה חינם אין כסף.