דברים בענייני השעה | מלחמת 'חרבות ברזל' תשפ"ד – הבט משמים וראה
אנו נמצאים בתוך אירועים קשים, במציאות שלא הורגלנו לה, ב"ה, שנים רבות מאד. המציאות מעוררת אותנו לחרדה ולדאגה, לעצב ולכאב. כולנו מחפשים דרך לרגיעה, וקשה קצת לספק את הרגיעה הזו. יש בתוכנו רצון שיופיע דבר ה', בבחינת נבואה או רוח הקודש, שיסביר לנו מה ה' מתכוון. לאן הוא מוביל אותנו ולאן יתפתחו האירועים. היינו רוצים לפחות לדעת מדוע מגיעים לנו אסונות כבדים כל כך.
רבותינו שלמדונו תורה, לא לימדו אותנו לדעת את העתידות. גם לדעת בבירור מהם החטאים שעליהם נענשת כנסת ישראל, אין בידינו. כמובן, ברור הדבר שכל אחד צריך להשתדל לתקן את הצריך תיקון, אבל זה נעשה בתוך ליבו של כל אחד, ולכל היותר בין הרב לבין קהילתו הקרובה. מטרתם של דיבורים אלה היא להשליט קצת סדר במחשבה, ולומר לעצמנו משהו ברור בנוגע למצבנו בשעה קשה זו. משהו שמקורו בחשיבה תורנית רצינית מחד, ומאידך, משהו שמתייחס למציאות.
מה שפשוט וברור הוא, שאנחנו נמצאים במצב שבו מידת הדין מתוחה. קרו דברים נוראים ליהודים רבים כל כך, וקשה גם לדעת מה עוד מצפה לנו בתסבוכת הזו.
התגובה הנכונה להתעוררות של מידת הדין היא לפעול ולעורר רחמים. מאברהם אבינו למדנו את חובת התפילה, בשעה שמתעוררת גזירה קשה. הקב"ה מצפה שנעורר רחמים לפניו, ונבטל או לפחות נמתיק את הדין.
אבל נדרשת מאיתנו גם הבנה מעמיקה יותר של המאורעות.
לא מדובר כאן בסיפור של צרה קשה וכואבת, הנוגעת ליהודים רבים. זהו אירוע שנוגע ביסודות הקיום היהודי בא"י בעשרות השנים האחרונות. יש כאן ערעור של תחושת הביטחון שהורגלנו אליה, בחסדי שמים, בעשרות השנים האחרונות.
אנחנו רגילים להתווכח על עניינים רבים הנוגעים לחיי הציבור בישראל. הוויכוחים, גם הנכונים, עלולים לבלבל אותנו, ולכן, כדאי שנחזור על כמה אמיתות פשוטות. חיים כיום בארץ כשבע מיליון יהודים, כן ירבו. לרובם הגדול, אין מקום אחר לאן ללכת. הניסוח הזה נועד כדי להתמודד עם ספקות שמישהו אולי עלול לעורר. האמת היא שרוב היהודים החיים כאן, גם לא רוצים ללכת לשום מקום אחר.
הערבים אינם מוכנים לקבל את העובדה הזאת, והם נלחמים כדי לשנות אותה. כבר מאה שנה בערך, המלחמה הזו ממשיכה כל הזמן. היו מלחמות גדולות וקשות, ובכולן, ב"ה, היהודים ניצלו מן הסכנה, ואפילו דחו את האויב. הדבר הזה מוכרח היה להיות, משום שאם הערבים היו מנצחים באחת מהן, כבר לא היינו, לא רק פה, אלא בשום מקום אחר בעולם. האירועים האחרונים יכולים ללמד מה היה קורה עם הערבים היו מנצחים. איך אמר מי שאמר, הערבים הם אותם ערבים, והים הוא אותו ים.
כל הסיפור הזה הוא מעשה שלא יאומן, שהקב"ה מוביל, והתוצאה שלו היא שחיים כיום בארת מיליונים של יהודים, ולא פחות חשוב, עולם תורה גדול וקדוש, עם גוונים שונים של יהודים יראים, מתפללי נוסח אשכנז ובני עדות המזרח, מצביעי מפלגות שונות, וגם כאלה שאינם מצביעים. כאן נמצא המרכז היהודי הגדול בעולם, גם בכמות וגם באיכות, עולם התורה הרחב, ועולם התשובה המופלא. יש כמובן יהודים גם בארה"ב, וגם, במספרים קטנים יותר, באירופה. ובכל זאת, כמות הבחורים שמגיעה לארץ כדי ללמוד בבריסק או במיר, או היהודים שבאים כדי להסתופף בחצרות החסידיות הגדולות, גדולה בהרבה מאשר אלו שנוסעים לחו"ל לרבותיהם ששם.
כל זה אומר בעצם, שהמלחמה על א"י היא מלחמה על התורה ועל הקדושה בעצמם. מיסודות אמונתנו שהקב"ה קשר את עתיד תוכניתו הגדולה בנו, עם ישראל. אין קדושה בעולם שאיננה עוברת דרך ההתגלות האלוקית הנמצאת בתורה. מי שנלחם ומתנגד במלחמתו לקיום היהודי הכולל, גם אם נניח שהמגמה שלו איננה בדווקא נגד עם ישראל, ואולי הוא נלחם בשביל מה שהוא תופס כמולדתו, ואיננו מודע כלל למשמעות המלחמה הזו מנקודת מבט של העם היהודי, למעשה הוא נאבק נגד המגמה האלוקית. מי שמתנגד לדברים שהכי יקרים לה', נלחם בעצם בו ית' בעצמו.
הבנה זו יוצרת התייחסות אחרת שלנו למלחמה. רבים מאיתנו משלמים מחיר במלחמה הזו. יש יהודים ששילמו את המחיר הגדול והנורא שאדם יכול לשלם במלחמה, במות קרובי משפחתו. וגם מי שהמחיר שהוא משלם נמוך בהרבה, עדיין כדאי שיהיה במודעות מלאה יותר למשמעות המלחמה. על מה אנחנו משלמים מחיר. כמה חבל לכאוב ולסבול בלי להיות מודעים לגודל המשמעות של המלחמה. כולנו חיילים במלחמה הקדושה הזו, שהיא מלחמתו של הקב"ה.
הערעור שנוצר בתחושת הביטחון שלנו, אמור להזכיר לנו שאנו זקוקים תמיד לשמירה אלוקית. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. עלינו לזכור שכל התנאים המאפשרים את קיומנו בדרך הטבע, הם בעצם סיוע והארה משמים.
יש כאן עניין נוסף שכדאי לחשוב עליו.
בסיפור המיוחד הזה, של הקיום וההתפתחות היהודיים של עשרות השנים האחרונות בארץ, קרה דבר מיוחד מאד, שלא ידוע לנו דוגמתו בהיסטוריה היהודית. זהו סיפור שכולל את העם היהודי כולו, על כל חלקיו, כאשר חלק גדול מן התהליך מתרחש דווקא על ידי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. העניין הזה כואב וצורב עמוק בליבו של כל אחד מאיתנו, בלי ספק. יחד עם זאת, קבלנו מגדולי רבותינו, ובראשם מרן החזו"א זצוק"ל, שאנו מתייחסים אל רוב ככל אחינו החילוניים כתינוקות שנשבו. זוהי הגדרה הלכתית שמונעת מאיתנו את הזכות ואת היכולת להאשים את מרבית היהודים החילוניים במציאותם החילונית. מאחורי ההגדרה ההלכתית הזו, יש כאן הבנה שקשה לתבוע ולהאשים את יהודי זמננו על הליכתם בדרך שאיננה דרכה של תורה, כאשר המציאות חשוכה כל כך. העמדה שלנו כוללת גם תקווה שהקב"ה יאיר הארה שמיימית גדולה שתקרב אליו חלקים גדולים יותר של העם.
בדרך שבה ה' מוליך את עם ישראל, יש לנו תרומה משמעותית מאד לעתיד העם ולעתיד היהדות, על ידי עצם הקיום שלנו כקהילה נאמנת לה' ולתורתו. רבותינו לימדו אותנו להשקיע חלק מרכזי באנרגיה שלנו, כיחידים וכציבור, לבניין חיים בדרך של תורה ויראה. מלבד החשיבות האין-סופית שיש לדברים האלה עצמם, כלפי שמים, וכלפינו וכלפי ילדינו, יש לכל זה תרומה חשובה ונכבדה גם לזהות היהודית של העם כולו.
יחד עם זאת, לצד השמירה על חיינו וחיי הקהילות שלנו, שהיא בבחינת אבר שהנשמה תלויה בו לעתיד היהדות, מעולם לא הורונו רבותינו להתנכר לאחינו עצמנו ובשרנו או להתעלם מהם. אנחנו חפצים תמיד בשלומם ובטובתם, ומתפללים תמיד להצלחתם, שהיא בעצמה גם הצלחתנו.
אנחנו מסתכלים על המציאות שבה חי עמנו בשני מבטים בו זמנית. מחד, חשובה לנו מאד הזהות הייחודית שלנו, כיהודים ששמירת התורה היא מרכז חיינו, ולעולם לא נוכל למחוק את הפער שיש בינינו לבין יהודים יקרים לנו, שאינם שומרים מצוות. מאידך, חשובה לנו גם הראיה של עם ישראל כולו כמציאות אחת, מתוך הבנה שהקב"ה חפץ בכולנו, ועל כולנו הוא קורא את הפסוק, וחשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח. אנחנו מלאים תקווה ביכולת של חלקי העם לנהל את החיים המשותפים יחדיו, כדי לקדם את עתידם של כל בני העם היהודי.
מול עינינו עומדים הוויכוחים בתוך העם, שעלולים גם להיות נוקבים וסוערים, ומשוכנעים שהפערים הללו, וגם המריבות שהם יוצרים, אין בהם כדי לבטל את החיבור העמוק, שיונק מעצם הזהות היהודית.
זמן מלחמה הוא הזדמנות, כואבת אמנם, כדי לבטא את העומק המשותף של כל חלקי העם. בימים אלו אנו מתפללים לה', הבט משמים וראה, ופקוד גפן זאת. הגפן הזאת מצפה להארה אלוקית שתסייע ללוחמים נגד האויב המר והאכזרי, שתחזיר אותם בשלום הביתה, בלי פגע נוסף על הכמות הבלתי נתפסת של פגעים שכבר ידענו.
הבט משמים וראה, ותלמד אותנו כיצד להוביל את כנסת ישראל כולה, על כל חלקיה, להתקרבות אליך, ולחיבור בין כל חלקי העם.
אנחנו מקווים ומתפללים, ומוכנים גם לתהליכים ארוכים יותר ממה שנראה לנו.